אצלי הכל בסדר…
אמא לא מוכנה לקבל עזרה בטיפול באבא
בשיחת ההכרות עם קובי, הוא סיפר על שני הוריו המבוגרים שחיים בגפם בדירה בקומה הראשונה על עמודים, עם מעלית צרה שלא מאפשרת להוריד את אבא עם כסא הגלגלים. כשיש צורך לקחת את אבא לרופא, קובי מגיע ולוקח אותו ברגל מקומה לקומה, כל חצי קומה מעמיד כסא למנוחה.
אבא במצב סיעודי, בקושי מתהלך, מתקשה לעבור ממצב ישיבה לעמידה, לצידו אמא של קובי, שגם היא לא צעירה וגם לא בריאה, לאורך שנים ארוכות מקדישה את חייה בטיפול בבעלה במסירות אין קץ.
להוציא פעם בשבוע שהאם נפגשת עם חברות, היא לא יוצאת את הבית.
כששאלתי את קובי – מי נמצא עם אבא כשאמא יוצאת למפגש עם החברות, ענה: אחותי !!!
כך הסתבר שיש אחות נוספת שגרה לא רחוק מההורים, היא גם לוקחת את אמא לקניות פעם בשבוע – בזמן שמגיע הפיזיותרפיסט לטפל באבא.
גם היא לעיתים מתקשה לעמוד בלוח הזמנים המוגדר …
קובי רואה ומבין שמה שהיה לא יכול להימשך, ופנה לשיחת ייעוץ.
לשיחת הייעוץ הראשונה, הצעתי לשתף, לרתום ולתאם יחד עם אחותו…
שיחה בה נפרשה התמונה הגדולה יותר, צפו ועלו האתגרים של כל אחד מבני המשפחה לחוד ושל כולם יחד.
ההמטרה הראשונה שקובי ואחותו היציבו – לתת מקום ומענה לאמא, אתגר משמעותי-כי אמא לא ראתה את עצמה אלא רק את בן זוגה הנזקק.
היה ברור, שללא הסכמה של בת הזוג לא נוכל לייצר שום שינוי, היא הסכימה שנביא מישהי בנושא הנגשת הבית/תיכנון מיקום הרהיטים עבור שלבעלה יהיה קל יותר.
זה היה המסדרון באמצעותו הצלחנו לקיים פגישה עם ההורים, להכירם, לייצר אמון וביטחון.
אכן התחלנו בבדיקת מהלך התנועה, ישיבה, מקום אכילה, מרחב ליד המיטה, התאמת המיטה ועוד צרכים שעלו…אבא לבדיקת המצב הנוכחי במרחב הדירה, כאשר מתאמת נגישות/פיזיותרפיסטית של הגיל השלישי הסתובבה בבית עם קובי ואחותו, אני יצרתי דיאלוג מכיל, שיח של הקשבה עם האם והאב המבוגרים…
כשבוע לאחר הביקור, המשפחה קיבלה המלצות על פי תיעדוף מה לעשות/לשנות לטובת ה- well being של האבא וגם האמא, בן השאר הסתבר שהפיזיוטריסט שמגיע לאב לא עובד איתו על תרגילי מעבר מכסא לכסא, שימוש נכון בהליכון, במעבר משכיבה לישיבה ועוד. כך נעשה חיבור בין הפיזיותרפיסט נלרכזת נגישות של החצר הפנימית – לטובת הכנסת תרגילים הכרחיים אלה.
שינוי נוסף שנכנס באופן מיידי, הכנסת האב למערכת טיפול בייתי, כדי לצמצם את הוצאתו לקופת חולים על ידי הבן,
בהמשך חיברנו את המשפחה לאחראית קהילה בנושא "מחויבות אישית"- שבגיע לשיחה וזמן איכות להורים, ולעיתים אף שיחררה את האמא לכמה שעות נוספות.
דאגנו לבן לכרטיס נכה לרכב לטובת הטיפול באבא ועוד ועוד.
כל אלה נכנסו לתכנית פעולה והמשך מפגשי בקרה ודיאלוג עם בני המשפחה, עד שהגיעו לשקט ותחושת מיקסום השליטה במצב למרות/לצד הקושי הבריאותי של האב והתלות שלו באשתו ובילדיו.
"אך איך אני מביאה את הבנים אלייך, הם לא רוצים להיפגש" ??? האם שואלת,
וכאן נכנס השילוב המנצח של אימון אישי וגישור משפחתי/בין דורי.
השלב הבא היה שהאם נתנה את פרטי הקשר ומיידע על תחום הדעת, קישורים של ממליצים שעברו את התהליך לבנים, כן כן, לבנים.
מדוע?
כדי שכל אחד מהם יעשה את הפעולה הראשונה שתעביר אותו ממצב "רוצה אני" למצב "עושה אני" שם נמצא מפתח מאוד משמעותי להצלחה.
ואכן,
התהליך החל במתן מקום, יצירת אמון, הקשה, מענה על שאלות, העלאת שאלות/בקשות מחויבות לתהליך, ובהמשך זיהוי החסמים, הצרכים, האינטרסים, החוזקות ועוד… שיכינו את כל אחד מהאחים למפגש הגישורי לטובת הקשבה הדדית, זיהוי אינטרסים וצרכים משותפים, בניית תכנית פעולה הדדית מחייבת תוך ליווי התהליך לטובת הצלחתו.
