אתגרים שלא מדוברים בגיל השלישי !?!
יהודית, בת 78, אישה פעילה, חיובית, אשת חינוך בעבר, לאורך חייה הייתה שייכת לגרעין לקיבוץ, גידלה שניים מילדיה בקיבוץ טרום ההפרטה, לפני כ- 25שנה עזבו את הקיבוץ לחיים עצמאיים בהם נולדו שני ילדים נוספים.
הקשר, הזוגיות עם בעלה היו מאתגרים כל השנים, היו שנים שלא ראתה זאת,
היו שנים שהתעלמה ואפילו בחרה לשתוק…
וכך המשיכה עם חייה בתחושות קשות, בלי תשוקה ושותפות הדדית.
מזה ארבע שנים, התגלתה אצל יהודית תופעה בריאותית, היא לא קוראת לה מחלה…"כי אין לה מרפה", יהודית התמודדה והכיה את רוע הגזירה לבד !!! לא שיתפה את בעלה, ילדיה, כלותיה, אחיותיה – אף אחד.
בשנה האחרונה הכאבים גברו, המחשבות הטרידו, ויהודית הייתה אובדת עצות, מיואשת וראתה שחורות ובעיקר הרגישה בודדה, למרות שפיסית הייתה ויש משפחה ענפה סביבה.
(זה המקום לראות בערוץ היוטיוב של החצר הפנימית את הסרטון המסביר את ההבדל, הייחוד בין בדידות ללבד)
בתקופת הקורונה, כאשר הייתה יותר בבית ופחות בפעילויות שעשו לה טוב מחוץ לבית, הרגישה את הקושי, המתח, הלחץ והמועקה.
בעקבות שיטוט באינטרנט לאיסוף מיידע על הצרכים/מצב שלה ולאחר מכן המלצה על ה"חצר הפנימית"- מרחב ידע ושירותים לבני המשפחה הרב דורית שקיבלה מאישה עימה היא שוחה, התקשרה ובשיחת ההכרות שיתפה את הקשיים שהתגברו והתעצמו בתקופת הקורונה, ואיך המצב הרגשי משפיע לרעה על מצבה הגופני.
נכון להיום, לאחר ארבעה מפגשים, יהודית קיבלה כוחות, כלים, לשתף את מי שתבחר, במקביל לעשות ולאמר דברים שעד כה נשארו בתוכה והכבידו עליה, ואט אט אנו בונים עימה וסביבה רשת ביטחון אנושית ובהמשך גם משפטית/בריאותית/קהילתית עתידית.
הקורונה היוותה הארה עבור יהודית,
החוכמה של יהודית היא שהיא קלטה וחיבקה את ההזדמנות
ונתנה לעצמה מתנה, כזו שלא נתנה לעצמה בעבר, מתוך אמירה ברורה,
אני זקוקה להעצמה, למקום, לכלים כדי ללכת בדרך אחרת מזו שנהגתי בעבר כדי להגיע למקום אחר.
"אני הפכתי את תקופת הקורונה לתקופת העצמה ושינוי לטובתי, אני עדין בדרך, אך הפעם בדרך הנכונה לי, והכי חשוב – אני ממש לא לבד".