חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ הוא רעיון וכלי-עזר בתחום המוסר/ערכים, שמשמעותו העיקרית היא בתחום ההתנהלות ודרכי המחשבה והפעולה של כל אחד מאתנו.
זו היא בדיקה וביקורת מוסרית-אתית של אדם עם עצמו. המונח “חשבון נפש” בעברית לקוח מן היהדות, ומשמש בעיקר בהקשר דתי ובקונוטציה מוסרנית. המונח הכללי יותר הוא “ביקורת עצמית“.
חשבון נפש משמש ככלי למעקב והתקדמות הן לאדם פרטי המבקש להיות מוסרי, והן לחברה המבקשת להיות אתית. חשבון הנפש יכול להיות חד-פעמי יוכול להיערך בריטואל קבוע על בסיס יומי, שבועי או שנתי.
אז מה זה באמת חשבון נפש?
מתי, כיצד, עם מי אנו עושים תהליך זה?
מה הוא מאפשר?
כמי שעוסקת ביום יום בתהליכי אימון וגישור לאנשים כפרטים המתמודדים עם אתגרים בין אישיים עם יקיריהם במשפחה, ועם בני משפחה הפונים יחד (אחים) לטובת שיח משותף באתגר עם מי מההורים הזקנים, יכולה להעיד שהרבה רגשות, “התחשבנות”, דאגות ובירור עצמי מה נכון ולאו דווקא נוח בנקודת זו של ההורה המבוגר ושל הילדים הבוגרים – נושא החשבון נפש עולה לעיתים קרובות.
משפטים כמו:
” חשוב לי לעשות כל מה שתלוי בי/בנו שאבא יישאר בבית”
“לא אסלח לעצמי אם אכניס אותו לבית סיעודי”
” איך נוכל לדאוג לתעסוקה ומשמעות עבור ההורה?”
” איך שאנו נפעל כך גם ילדינו יפעלו עימנו” ועוד ועוד…
מצורף שיר שמקשר את עולם המשפחה/זקנה עם מושג של חשבון נפש – “אלה תולדות חיי”
| חשבון נפש שמעון ישראלי מילים: דן אלמגור ושמעון ישראלי לחן: משה וילנסקי בחדר קטן ואפור כתלים יושב איש זקן ושב. יושב איש זקן יושב וחושב ועושה את חשבון חייו. חושב: עוד מעט ויבוא הקץ. מה ידעו הנכדים אודותי? נוטל גיליון ורושם בראשו: “אלה תולדות חיי…” במה אתחיל? כמובן בילדות. אך היתה לי ילדות רגילה. מכות, ודמעות…הדודות, השריטות… הילדונת שגרנו מולה. אבא טרוד… ואם עצבנית… ואחות שצועקת עלי. מה כבר מעניין בילדות שכזאת? — אתחיל מימי נעורי…. בחדר קטן ואפור כתלים… כמו חי. דף ריק לפניו – ובראשו כתוב: “אלה תולדות חיי…” ימי נעורי? אה! על מה יש לכתוב? בחינות…ציונים…שיעורים… כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה…. ופצעי הבגרות הדוקרים… לבטי אהבה ראשונה ומרה…. הפחדים שהעיקו עלי…. אה, מה יש לכתוב? נעורים רגילים. — אתחיל בתקופת נישואי! בחדר קטן ואפור כתלים… ימי נישואי…ירח דבש שנגמר, והפך לשנים של שיגרה… דירה…הלוואה… מכונית… הלוואה, ומריבות – עד לב התקרה! תינוקת שניה… ושעות נוספות… ולבן – בר-מצווה… חתונה… מה יש כבר לכתוב על אותן השנים? אתחיל מתקופת הזיקנה! בחדר קטן ואפור כתלים… מתי זה החלה תקופת הזיקנה? כשהודיעו: אתה מפוטר? והבן והבת חיפשו בית אבות. אז הבנת: אתה מיותר! והפחד הזה בלילות בלי שינה שאולי לא תראה עוד אור… כמו שכנך מימין… כמו אותה הזקנה שליווית אתמול אל הבור. בחדר קטן ואפור כתלים יושב איש זקן ושב. זוכר חלומות, אידיאלים גדולים, שעברו וחלפו על פניו. ועם בוקר מצאו אותו בחדרו גחון לשולחן |
