- בדידות נובעת לא מחוסר אנשים סביבך, אלא מחוסר היכולת לדבר עם אנשים על מה שמשמעותי לך."קרל גוסטב יונג
אחת מהסוגיות הראשונות שעולות בפניות בני המשפחה המטפלים ואלה המבקשים להפסיק את מציאות חוסר התקשורת/נתקים/ניכור עם מי מיקירם הם, הקושי להתמודד עם התחושה של בדידות במסע הארוך והממש לא פשוט של תמיכה, ליווי, דאגה ליקר במשפחה שנעשה תלוי יותר ועצמאי פחות, במקביל לתפקידים הנוספים בחיי היום יום.
- השאלה היא, האם באמת אנו לבד במציאות חיינו העכשווית ?
- האם אנו מרגישים בדידות בתפקיד של בן משפחה מטפל או בכל סוגיה של אתגר עם היקרים לנו שלא נמצאים שם אתנו ובשבילנו?
- מה תלוי בנו?
- האם ואיך אנו מתקשרים את הצרכים שלנו?
המציאות של כל אחד מאיתנו הינה סובייקטיבית, המשתנה במצב, מקום, זמן ולעתים יותר רגשית, תפיסתית, בעיקר בסיטואציות מורכבות עם אנשים אהובים, כזו הסוגרת אותנו ומקבעת בתפיסה בה אנו מאמינים, ודרכה אנו פועלים, ומכאן הדרך לתשישות, עייפות באתגר היא קצרה.
אם נתבונן בהגדרה של "בדידות", נלמד ש…
בדידות הינה מצב חברתי רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים או סביבת אנוש ולרוב כמיהה עזה להתחברויות עם אחרים, עקב מחסור בתקשורת או במגע גופני תחושת בדידות היא אישית ואינה מחייבת המצאות לבד, אלא חיים ללא יחסים חברתיים מספקים או המצאות בחברה שבה מרגישים שונים ומרוחקים מהאחרים.
לעומת זאת אין הגדרה ל"לבד", הכיצד? התשובה היא שמי שחי לבד הוא לא בודד, אך כן, מי שמרגיש בדידות – לא נמצא בקשר עם אלה שסביבו.
לפעמים נעים להיות לבד. להשקיט, להתכנס מההמולה שבחוץ, לחשוב מחשבות, להירגע, לקחת פסק זמן מהמתרחש הסואן, לייצר שיח פנימי עם עצמי…זמן שלי לעצמי.
אחד הכלים המרכזיים, בה אנו משתמשים בתהליך בניית העצמה, מקום, כלים עם בני המשפחה הוא השאלה "מי בסביבה"? האוטומט הראשוני…אף אחד, אני לבד, ואט אט "מגלים", רואים שבעצם אנחנו לא לבד, זה שלב של הארה, העצמה, רתימה ושינוי מצב בין המשפחה מכאן וקדימה.
מכאן המסר שלי הוא שזה בסדר לבחור להיות לעתים לבד – כמי מי שחי לבד הוא לא אדם בודד , ומנגד מי שמרגיש בתחושה האישית/במציאות חייו בדידות כקושי/אתגר, עליו לעצור תהליך זה ולבוא לקבל כלים ותמיכה כדי לעשות וראות את האנשים שסביבו – תוך ייצור תהליכי תקשורת עימם – כן זה אפשרי ומייצר הזדמנויות חדשות.
אל תישארו עם האתגרים לבד – אנחנו כאן כדי לייצר תהליכים מפוגגי בדידות !