אחד הקשיים הרגשיים והפיסיים ארוכי הטווח שמעמיסים על חיי בני המשפחה המטפלים הוא עומס הולך וגדל של משימות לצד תחושה שלא מעריכים את העשייה שהופכת ל"שיגרה ברורה":
כיצד ניתן לצמוח, להתעצם, דווקא מתוך ההזדמנות שבקושי/בעומס – בדרך של חשבנו עליה קודם?
עומס של יחסים מורכבים
עומס של משימות
עומס של תחושת ריצוי האחר
עומס של אחריות
עומס של רגשות אשם
עומס של נתינה
ועוד ועוד.
אלה מגיעים לרב בלי שאנו מרגישים, לעיתים ללא מודעות, זה תלויי אישיות ומצב בן המשפחה המטופל ובעיקר ליכולת הבחירה שלנו שלא נלקחת בחשבון, לא מהווה נושא לשיח, מתקבלת כמובן מאיליו עד שרגשות מצמיחות הופכות לרגשות של כעס, על היקרים לנו במשפחה, אלה הופכים לריחוק ואף נתק !!!
- אז מה כן ניתן, חשוב, רצוי ולעיתים הכרחי לעשות?
- מה תלוי בנו?
- באיזה שלב חשוב לעצור, לנשום, לבדוק ולהיערך מחדש?
- עם מי ניתן לעשות זאת כדי שרגשות לא יחסמו את השינוי/ההתנעה מחדש?
- מה הרווח האישי/זוגי/משפחתי שאנו כבני משפחה יכולים להרוויח?
מצורפת טבלה שהיא אחד מהכלים עימם נעשה תהליך עצירה, אוורור רגשי, איסוף, מיון, בחירה, העצמה, שיתוף ויצירת מערך של דרכי פעולה מגוונים, כאלה שלא היו בעבר עם בת משפחה להורים מבוגרים – שיצאה עם כוחות, העצמה ותוכנית פעולה אפשרית עבורה ויקריה סביבה.
